<h1>ראבי"ה סימן פ"ג</h1>
<h2>דף כו.</h2>
תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ד' שעות, ואסקינן עד ועד בכלל, ופסקינן בגמרא הלכה כר' יהודה. והוותיקין היו מחמירים ומתפללים עם דמדומי חמה בשחרית ובמנחה. ואמנחה אמרינן דבמערבא לייטי עלה דחיישינן שמא יעבור זמן המנחה. מד' שעות ואילך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה. ובתפלת המנחה אמרו רבנן עד הערב ור' יהודה אמר עד פלג המנחה שהוא י"א שעות חסר רביע. ומסקינן [כז.] דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, פי' מי שינהוג כל ימיו כחד מינייהו לא ממחינן בידו, ולא שיעשה פעמים כר' יהודה ופעמים כרבנן, דהוו להו תרי חומרי דסתרי אהדדי בתפלת המנחה ובתפלת ערבית. ומיהו בשעת הדחק אין קפידא ואע"פ שבקושי יש לכוון שלא יאחר המנחה ושלא יקדים תפלת הערב. ואמרינן [כז:] רב צלי של שבת בערב שבת, פי' כר' יהודה, ומסקנא דאומר מיד הקדושה על הכוס אם ירצה, וכן מתפלל של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה מבעוד יום אם יחפוץ. [ולענין קריאת שמע] פירשתי בריש [מסכתין]. ובפ' אין עומדין גרסינן חסידים הראשונים היו שוהים וכו' עד וכי מאחר [ד]ט' שעות ביום היו עוסקים בתפלה וכו', ופר"ח התם תנינא האי סתמא כר' יהודה דאמר תפלת המנחה עד פלג המנחה שהיא י"א שעות חסר רביעי' ומתפלל של ערבית ושוהים י"ב שעות [עד] אחר תפלת ערבית, דלרבנן דאמרי עד הערב לא משכחת שלש תפלות ביום ולכל אחת שלש שעות ביום, וקודם דימדומי חמה היו שוהין שעה אחת ביום כי מעלות השחר ועד הנץ החמה ה' מילין. ובהלכות גדולות פי' אהא דאמרו [כז:] אומר קדושה על הכוס שבשעת הדחק שאין לו יין בביתו מיירי [א"נ] שהולך לסוף התחום להתפלל שם בעשרה ומקדש שם בעוד היום וכן מבדיל ושוב חוזר לביתו ומכוון לכך שיאכל בביתו כדי שיהיה קדוש במקום סעודה: ובשל מוספין קיימא לן כרבנן דאמרי כל היום, מיהו לא יפה עושה, דאמר ר' יוחנן [כח.] נקרא פושע: וקיי"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים, והעיקר מתפלל בתחלה כדאמרינן [כו:] מבדיל בראשונה. ואפילו למאן דאמר רשות גם עתה יתפלל ותהא רשות, ואי נמי לדידן דקבלנו [אותה] עלינו כחובה, והיינו דאמרינן לקמן [ל:] טעה ולא הזכיר של ראש חודש ערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החודש בלילה משמע הא לאו הכי מחזירין אותו, ואע"פ שיש לומר דלדברי האומר חובה [קאמר כמו] דמשנינן בסוף מסכת יומא אתפלת נעילה פוטרת של ערבית, הא קמן דנהוג בה כחובה. ויש שאמרו שכיון שהתפלל ערבית גלי דעתיה דחובה היא עליו ולהכי חוזר בשטעה. ויש שאמרו דלכולי עלמא ביום שיש בו [מוסף] תפלת ערבית חובה מפני חידוש התפלה. ואם טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים, ודווקא שכח אבל ביט(ו)ל במזיד לא, [כו:] ואם טעה ולא התפלל מנחה בע"ש מתפלל בערבית שתים של שבת ולא תפלת חול, ואם שכח ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי [שבת שתים] של חול מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא בראשונה שנייה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו. ואם הבדיל בשתים יצא, דהא מבדיל על הכוס, וכן פסק ר"ח. וגם פסק עוד הא דאמר ר' יוחנן [כח.] הלכה מי שהיה לפניו שתי תפל[ו]ת אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואחר כך של מוסף, דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם: זמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה. וביום הכיפורים אע"פ שנמשכת עד שעת המנחה כיון שהתפללו הצבור כבר בלחש בעונתה לא מפסיקין: ודוקא בטעה או בשכח יש לתפלה תשלומין אבל במזיד לא וכדאמרינן בריש פירקין דייקא נמי דקתני [בטל ולא קתני] טעה, ואפילו לר"י דאמר [כא.] ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אין לו שכר [תפלה אלא] שמקבל עליו [שכר] תחנונים בעלמא: [כח.] והמתפלל תפלה של שחרית [לאחר ד' שעות] לר' יהודה או המתפלל של מוסף לאחר שבע שעות לר' יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי וגו' מאי משמע וכו'.
